שיר

במשך שנים שכבת פרקדן
על גבך, מניחה לחיים
לכבוש אותך בצורה זו, בה במידה
היית יכולה להיות מפת שולחן חכלילית
שעליה אורחים עורכים את כליהם.
ויום אחד את קצת זזה
והקריסה מתחילה. שום דבר
דרמטי, אם כי המחזאי המקנן
בכולנו משתוקק לאירוע נחרץ
יותר – חזיז ברק והגג
שבצל קורתו את מסתופפת עשוי
פח. ואולם תמיד אי-שם
בעולם משתוללת סערה
ותמיד כל פרוסה שאת בולעת
מכילה קורט של מחצב מריר.

ברברה גולדברג

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: