סוגיית השוקולד, זכרונות ובעלת אחוזה

זיכרון: פעם, בכיתה ד' או ה', הלכנו אחרי בית הספר אל ב. אצל ב. היו כל מיני דברים שאף פעם לא היו אצלנו בבית – לחם פרוס, שוקולית ושוקולד השחר העולה. על כיסאות הסקאי הירוקים המסתובבים במטבח שלה, גמרנו שקית שלמה של לחם פרוס וכמעט קופסא שלמה של שוקולד השחר העולה, כי פתאם היה לנו ממש דחוף לאכול עוד פרוסה ועוד פרוסה והטעים לא מיצה את עצמו אחרי פרוסה אחת או שתיים. אמא שלה עשתה פרצוף של לא אכפת, אבל אני יודעת שכן היה לה.
אצלנו קנו אצל שימון לחם לבן או שחור של אנג'ל בכיכרות. השחור היה קצת קטן ומדויק יותר והלבן היה גדול ורחב. קראנו להם כלבים (ולשקיות החלב, חתולים). אחותי הגדולה ואני, היינו הולכות למכולת במורד הרחוב, יחפות, רצות מצל אל צל בתחילת הקיץ, ולא מתרגשות בכפות רגליים שחורות וקשות בסופו. תמיד, תמיד היא סינג'רה אותי לסחוב את השקית לבד. 'את תסחבי עד הפח ומשם אני'. ובפח, מטרים ספורים מהבית, תמיד, תמיד היא נמלטה בריצה קלה הביתה משיגה אותי בצחוק ליללנות סוחבת השקיות, הלא לומדת לעולם שלי.
אצלנו הכינו שוקו מקקאו וסוכר. כפית קקאו, שתי כפיות סוכר, מעט מים רותחים וחלב, מורתח בחורף, קר בקיץ. גם היום אני לא מחזיקה שוקולית בבית.
שוקולד, אמא הכינה בכל יום חמישי המון, ממש המון, ותמיד נגמר עד יום חמישי הבא.
בבית שבו גדלתי, לא דגלו בקיצורי דרך משום סוג. וכל מה שאפשר היה לעשות לבד, נעשה לבד. נכון, אלה ימים אחרים, שנות השבעים ולא היה מוכן ועשוי וקנוי, ובכל זאת אצלנו זה הגיע לדרגת אמנות ממש.

מתכון: קרם שוקולד – ממרח שוקולד
1 כוס סוכר
2 ביצים

לערבל או במיקסר ידני או במטרפה (לא לחפף ולא להתייאש), מעל בן-מרי עד שתפוח וצהבהב-לבנבן, ובעיקר, עד שכל הסוכר נמס.
להוסיף לביצים 200 ג' שוקולד מריר טוב קצוץ, אחרי שנמס, להוריד מעל האש להוסיף 200 ג' חמאה.
לצנצן ולצנן

בשלב השוקולד הקצוץ, אפשר להוסיף מעט אספרסו, תמצית וניל, ברנדי, אמרטו או גראנד-מרניה כדי להפוך את השוקולד ארומטי.

זיכרון: כשהיינו ילדים, השוקולד היה שוקולד 'דפנה' של עלית שבא בחבילות גדולות וקשיחות של 200 ג'. בחמאה לא השתמשנו כי חשבו (אללי), שהיא פחות בריאה ממרגרינה אז במקום זה היה שימוש בגולדבנד. כמו הרבה דברים אחרים שעשו אז עם מרגרינה ועם שוקולד פושטי, עדיין ממרח השוקולד היה הדבר הכי טעים בעולם.
מציאות: השוקולד הפך להיות סמן לחג הפסח כי אמא מכינה כזה רק בפסח למצות, ומחלקת לכל אחד צנצנת שוקולד, צנצנת חרוסת וצנצנת חזרת מעלת דמעות מעשה בית. המצה היחידה שאני אוכלת בפסח היא כזאת עם שוקולד של בית והרגשה של געגועים.
מעט היסטוריה מתכונאית: מקור קרם השוקולד הזה הוא בספר בישול הונגרי משנת 1935. אחרי תחקור קל, אמא נידבה שזה ספר שכתבה בעלת אחוזה כפרית ובו היא מסבירה בפרוטרוט את ניהול משק הבית על כל צדדיו. מהיום שבו מכבסים וילונות ועד ליום שבו נוחרים חזיר (וכמובן מה עושים בדיוק בכל חלק ואגף שלו). איך משמרים שימורים ומה עושים בכל ירק ופרי. להוושיני (זה שם משפחתה, קצת כמו האווישם רק הונגרי, שמה הפרטי לא מוזכר בשום מקום), יש פתרון לכל מאכל וכל עוגה בסגנון איטלקי או צרפתי וגם כמובן אוסטרו-הונגרי מצטיין.
הדוד שלי מצא את ספר ניהול משק הבית של הוושיני בחנות יד שניה בחיפה לפני מיליון שנים. אמא שלי ניכסה אותו לעצמה. פה ושם עבר בה הרהור לתרגם אותו לעברית, אבל מן הסתם אין עניין ציבורי גדול במליקת תרנגולות ובמרוק כלי כסף.

המתכון לדובוש טורטה (שקרם השוקולד נלקח ממנו), לעומת זאת, הוא רווח נקי כמו גם הקרם-שניט והריגו-יאנצ'י – בנות בית אהובות.

אז הנה על הדרך, מתכון לדובוש טורטה
מתכון: הדובוש בנויה מבין שבע לאחת עשרה שכבות של עוגה, שביניהן קרם שוקולד עשיר. על השכבה העליונה ציפוי קרמל מבהיק ופציח.
כל שכבה עשויה ביצה אחת, כף קמח אחת וכף סוכר אחת
אם רוצים שבע שכבות טורפים יחד שבע מכל אלה שמופיעים שורה מעל.

את הבצק, מורחים בשכבה דקה על מגש תחתית מתפרקת של עוגה ((26), משומנת היטב. כל שכבה אופים בנפרד משהו כמו 10-12 דקות ב170 מעלות, עד שזהוב ופריך אבל לא מדי. הכי טוב לעבוד עם כמה תחתיות ולאפות בטורבו. עוד יותר מקל להניח עיגולי נייר אפיה על תחתיות התבניות, יהיה קל יותר לפרק את העוגות האפויות אחרכך.
כשכל עיגולי הבצק קרים

בונים מגדל שכבות של עוגה וקרם ועוגה וקרם.

על השכבה העליונה, יוצקים קרמל לא שרוף שעשוי רק מסוכר מושחם לדרגת נוזלי אבל לא יותר מזה. הוא צריך להיות זהוב, אפילו לא אדמדם. את השכבה הזאת כדאי לעשות בנפרד (לא לצקת את הקרמל על העוגה, אלא רק על השכבה העליונה. צריך לעבוד מעט מהר, ולסמן את פרוסות העוגה הרצויות על גבי הקרמל לפני שיתקשה. אחרת העוגה תימעך והקרמל יתפצפץ ברגע שסכין ינסה לעבור בו מעל קונסטרוקציית העוגה כולה.

מציאות: לא חייבים להתחייב לדובוש, אפשר להשאר באזור קרם השוקולד ולמרוח אותו על פרוסת חלה טריה או על לחם אנג'ל לבן מהמכולת ולהרגיש לרגע מה זה לגדול בלי שוקולד השחר העולה.

מודעות פרסומת

2 responses to “סוגיית השוקולד, זכרונות ובעלת אחוזה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: