תלאביב 94' – פוסט ממוחזר

קראתי לפוסט הזה בבלוג הקודם – 'נוסטלגיה בגרוש', זה אחד הפוסטים האהובים עלי, אולי כי הוא עושה לי מגלשה קטנה בבטן, אולי כי  פוטנציאלים לא ממומשים עושים את זה עם אפקט ה'מה אם', שלהם. אולי כי הגעגוע משנה את פניו אבל נמצא תמיד.

זה היה בסוף 93'. גרתי בתלאביב. שמעתי את פורטיסהד ואת מאסיב ורציתי שמישהו יראה אותי, כמו הבחורה הזאת בפרוטקשן. היה הבחור ההוא, הפרא כחול העיניים עם הריסים הכי ארוכים שמישהו הגריל. זה שאפשר היה לראות את הבזק החשמל שעבר בינינו כשנפגשנו. זה שהיינו משחקים במי ישבר ויגע ראשון. זה שלא משנה באיזו שעה או באיזה זמן שהייתי מתקשרת היה בא. אף פעם לא יצאנו, לא היה לנו מה לחפש בחוץ. רצינו אחד את השני וזהו. לרוב נפגשנו אצלי, לרוב העפתי אותו באמצע הלילה, לפעמים הוא נשאר לישון ובבוקר הייתי מגלה את הגוף הכחוש שלו צמוד אלי.

לילה אחד הוא לקח אותי למרינה בהרצליה. הוא תחזק שם יכטה או משהו. לבשתי ג'ינס גדולים מדי, כאלה שהיום יקראו להם 'בויפרנד', אבל אז הם היו סתם ג'ינס גדולים מדי. גופיה לבנה ואיזה קרדיגן קרוע וכמובן הדוק'ס הבלתי נמנעות. השיער שלי היה בכמה גוונים ובאורך לא הולם. הייתי רעילה ואמרתי את כל הדברים ששום גבר לא צריך לשמוע אף פעם על האישה שהוא רוצה. הייתי כל כך צחנתית שלא קלטתי בכלל שהוא רוצה אותי ועד כמה, וכמה שנים זה כבר נמשך. באמת הייתי משוכנעת שזה משחק ששנינו משחקים מבחירה זדונית ולא מתוך אין ברירה שתוציא איזו אמת בלתי אפשרית לאור.

הוא היה הראשון ששבר לי את הלב בגרעין בדרום. מה זה שבר – הוציא, קיווצ'ץ' בכף ידו, שם בבלנדר והפעיל עם כמה פלפלי חלפניו, הקפיא בפריזר ואחרי שקפא עוד הטיח ברצפה וירק על הרסיסים. הכי קרוב לאהבה שהוא אמר לי היה 'את המלכה של החיים שלי ואני הבן זונה של החיים שלך'. את שש השנים הבאות ביליתי און ואוף בלהחזיר אותו אלי בכל פעם ולעשות לו בריבית דריבית. בכל פעם הוא חזר, מה כבר יכולתי לעשות, לעבור למוד עדנה ולהציע לו חברות?

בלילה במרינה ירד גשם היסטרי, טיפות ענקיות. היה קר והיינו רטובים נורא. הוא הפשיט ממני את הסוודר והגופיה וסיפר לי על הבחורה שהוא מזיין. אני זוכרת את המבט שלו כשהוא הכניס לי יד לתחתונים וגילה שהורדתי שערות בכל הגוף (מה אתם יודעים, ב93 זה לא היה כל כך פופולרי). בסוף נשארנו שנינו בג'ינס, בטן אל בטן חום אל חום. מעבר למשחקים המרושעים, היינו חברים נורא טובים. כאלה שמשלימים משפטים אחד של השני, כאלה שחושבים את אותה המחשבה באותו רגע, כאלה שאם מתנגן שיר מסוים ברדיו יודעים מה עובר לשני בראש עכשיו. שיחקנו בילדים האבודים של פיטר-פן שלא רוצים לגדול, למרות שתמיד אמרתי שאין ברירה ובסוף זה יקרה כך או כך. אני מתארת לי שאם הייתי מאמינה בנפש-אחות אז הוא היה שלי.

לא הרבה אחרי הלילה הזה הוא נסע. הדבר הכי קרוב לאהבה שהוא אמר לי היה, 'את הרי יודעת גם בלי שאני אגיד'. ואני אמרתי, 'ואתה הרי לא תאמר אף פעם' והוא אמר, 'אני לא אהיה מסוגל להתמודד עם התוצאות'. ממש גוסיפ גירל גרסת שנות ה90'. כשהוא חזר, הדבר הכי קרוב להתגעגעתי שהוא אמר היה, 'טוב לראות אותך'. היה מפגש מזעזע, כאילו כל מה שהיה בינינו אי פעם לא היה יותר. לא היינו בסינכרו ואני שנאתי כל רגע ושנאתי אותו על שחזר לי לחיים שוב. לא נפגשנו אחרכך המון זמן, הייתי סוג של שבר כלי, לא בגללו כמובן, בגללי. אחרכך בא האביב ובלילה אחד כשכבר גרתי עם השותף המעולה באלפסי, התקשרתי אליו. הוא בא כמו תמיד. היו לו תלתלים ארוכים והעיניים הכי כחולות, עם ריסים שכל אישה היתה הורגת בשבילם. עבר בינינו זרם חשמלי שהאיר את כל הרחוב. הוא אמר שאני האישה של החיים שלו, וגם אחרי כל כך הרבה שנים האמנתי לו, באותו רגע זה בכלל לא שינה שלא היה לנו אף פעם סיכוי. הוא נישק לי באחורי השוקיים וחיבק אותי כל הלילה, כמו בפעם הראשונה במיטת יחיד קיבוצית, בטן אל בטן חום אל חום.

אין סיכוי שהסיפור הזה נגמר טוב, אחרת בשביל מה אני חופרת בעבר מלפני עשור וחצי? נסכם בזה שהייתי ממש שמחה אם הוא היה חי בסוף בשאנטילנד עם איזו  הדס פרחי באך ורייקי. וזה לא שהייתי רוצה להכיר אותו כיום, אבל אני לא חושבת שאני מצטערת על מישהו כמו שאני עליו.

מודעות פרסומת

4 responses to “תלאביב 94' – פוסט ממוחזר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: