אתה זוכר מה רט אמר לסקרלט קצת לפני שהוא עזב אותה?

הוא אמר שבוני היתה התגלגלות של סקרלט בילדה. שהוא יכול היה לדמיין שהיא-היא סקרלט הילדית, המאושרת, חסרת הפחד ומלאת הטוב שסקרלט היתה פעם – לפני המלחמה, לפני האסונות שהפכו אותה מעקשנית מרהיבה לאישה עיקשת וקשה.

הוא רצה להעתיר על הילדה הזאת את כל מה שסקרלט לא רצתה לקבל ממנו, שאחרי שהיא מתה, לא נשאר בו מאום בשבילה. פתאם שום דבר לא היה חשוב, היא לא היתה חשובה יותר. הביבליותרפיסטית שבי רואה את החשיבות האמיתית של גידול ילד לעומת אהבה זוגית. הילדה היתה חשובה הרבה יותר מאמא שלה, גם אם רט לא הבין זאת בזמן אמת.  אותה טעות באהבה שסקרלט עצמה עשתה כשהעדיפה את הריסים הבלונדיניים הרומנטים של אשלי על חזותו הכהה והחריפה של רט.

רו נולד בחמישי בצהריים בצ'יק-צ'ק, קצת משכו קצת דחפו והוא היה בחוץ, הרופאה והאחיות דיברו מה הן מתכוונות להכין לשבת. אני זוכרת שהסתכלנו עליו, האינדיאני ואני ופרצנו בצחוק, הוא נראה כמו קציצה חומה ומוזרה. לא דומה לכלום. ממש לכלום. בימים שאחרכך בחנתי אותו בקפידה, פנים רחבות ופתוחות והכל במקום מסודר כמו ציור, ציור של קציצה, אבל ציור. כילד קטן הוא היה דומה לי, שיער חלק עיניים גדולות. ככל שהוא גדל הוא הופך לסוג של אינדיאני רק בתצורתו הדברנית – לסת אינדיאנית, משהו בניואנסים. התינוקות שלו היתה מרוצה ונעימה. יצור מלא ביטחון ועונג קיומי. הכל היה נכון אצלו – תינוק מספר התינוקות ופעוט מספר הפעוטות. משהו השתנה (ויש לי תאוריה מה ובאיזה שלב זה קרה), אבל משהו בילד הזה השתנה והתפכח מוקדם מדי. שלא כמו אחיו הבכור, הרואה כל והמסרב לקחת ללב, רו הפך להיות כולו רגישות אחת גדולה, פגיע ולא מווסת. במהלך השנים האחרונות למדתי ממנו על חוסר הויסות שלי, על האובר-רגישות שלי, על הכשלון ההבנתי-סביבתי שלי והחלטתי שלא יקח לו כל כך הרבה שנים כמו שלקח לי להצליח להתארגן בעולם.

כל סוף השבוע ראיתי ברו את האינדיאני שלא במיטבו, את זה שמאלץ אותי, אפילו לא במודע, להיות בעמדה מתנצלת. איך קרא לזה הפסיכולוג המיונזי ההוא שפיהק לי בפרצוף והביט בגרושה הטריה והפגועה שהייתי בסוג של גועל משועמם – בעלת חוב שלו. לא תכננתי להרגיש כך כלפי הבן שלי, לא להדחק לפינה הלא נעימה הזאת ולא ליפול לבורות שמזמן כוסו עפר והצמיחו שיחים. במקום למשמש את הילד היפה, לספר לו את סיפור היום-הולדת שלו, לפנק אותו ולשמח אותו בכל מה שהוא חושק ביום הזה, כל מה שהתחשק לי היה להסתלק ולא להיות על-ידו.

הנטיה שלי היא לא לייסר את עצמי על התנהגות הורית לא הולמת, איך הצחיקה אותי ענת – אמא גרועה דיה. ובאמת, אני מעריצה את היכולת שלי לנפנף מאחורי גבי את הדברים הפחות טובים. עוד הקבלה לסקרלט ההיא שהעדיפה לחשוב על הכל מחר. אני לא חושבת מחר, אני מוציאה מהמערכת ולא נוטרת ולו לרגע – לא לעצמי ולא לאחרים, בטח שלא לילדים שלי.  אני לא בנויה לאנרגיות שזה גוזל ממני.

רו בן שבע, חכם כמו שד ומדבר כמו בן 27. ילד יפה עם עיניים עצובות וחיוך מהפה לחוץ, מי יתן, בני-אהובי שהחיוך יהפוך השנה לאחד שפורץ מבפנים וממלא את העיניים ומציף עד בלי די.

רו, משובץ ויפה.

מודעות פרסומת

9 responses to “

  • michalkreitler

    והוא כל כך כל כך נראה כמוך שזה לא יאומן.
    מזל טוב לרו ולאמאשלרו, מקוה שכל מה שאת מייחלת לו, בשבילך ובשבילו, אכן יתגשם.

  • yaelik

    הוא יפה תואר הילד הזה! מאחלת לו בדיוק את מה שאת מאחלת לו, שהחיוך יתחיל מבחוץ ויחלחל אל כל הגוף, שהוא ידע להגן על עצמו. חיבוק גדול גם לך והמון בריאות ומזל טוב ועד 120

  • meravadler

    וואוו. הוא לגמרי אינדיאני והוא שובה לב ויפה תואר. 27 שנה מעכשיו ואני נופלת למרגלותיו.
    יעלי, מאחלת תקופה קצת יותר שקטה ורגועה ושהאהבה הזו תפרוץ ותכבוש ותרעיף ותצמיח. את שניכם. מזל טוב.

  • תמר כהן

    מזל טוב לרו ולאמא קנגה. הכנות האמהית שלך נוגעת. בעיני את רחוקה מלנפנף את הדברים הלא טובים. משהו ביכולת שלך לכתוב אותם בכנות, מאפשר להם להיות מה שהם ולא יותר מזה.

  • הילה

    לכתוב בגלוי, בכנות נוקבת ולא מתיפה זה הכי רחוק שיש מלנפנף. וכולנו נופלים לבורות אבל תמיד יש את מחר, הלא כן?
    ולרו מאחלת שילמד לאהוב את עצמו, ככה כמו שהוא, מבפנים ועד לחוץ, כי זה כך נדמה לי ככל שעוברות השנים- מה שהכי חשוב באמת

    מזל טוב ושתהיה לשניכם שנה מעולה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: