ברכות

בערך רבע שעה לתוך תחילת shortcuts של רוברט אלטמן, לורי סינגר מתפשטת.

לורי סינגר היא אחת האמריקאיות האלה שאפשר ממש להסתנוור מכמה שהן יפות. זהובה, ארוכה, בהירת עיניים ועם פרצוף כל כך אינטליגנטי שזה כמעט לא פייר שיש שילוב כזה בנמצא.

היא משחקת כדורסל בסווטשירט גזורה אפורה, חושפת בטן שרירית, טייצ לבנים שמעליהם מכנסונים, כובע בייסבול לבן ותסבוכת שיער זהובה כמוה. מנקה הברכות מסתכל עליה בין חרכי הגדר, ואנחנו מציצים איתו מרחוק. כשהיא פושטת את החולצה היא שטוחה כמעט כמו בחור, רק בדלי שדיים נצפים לה. אחרכך את המכנסונים, מציגה בוש לא מסופר, נוסח שנת 93'. היא צועדת לתוך הברכה, שומטת את גופה פנימה וצפה על הבטן, עוצרת את הנשימה, השיער העבה מתפשט סביבה. אמא שלה סוקלת אותה מהמרפסת בקוביית קרח ואומרת שהיא מעדיפה שביתה לא תעשה זאת, ושהיא לא מרשימה אף אחד. טוב, כולנו יודעים איך זה נגמר.

יש בלורי סינגר משהו סיביל שפרדי, ויכול להיות שאלטמן נתן לה את סצנת הברכה הזאת כדי לאזכר לנו איך סיביל קפצה עשרים שנים לפני  shortcuts לברכה אחרת בערום אחר, מתבייש וגאוותני, מול עיניים בוחנות של חבורת צעירים הוללים ב'הצגת הקולנוע האחרונה'. הברכה של סיביל היתה אחרת, הימים שלה היו לבושים אחרת, בתחתונים גבוהים ומכנסי קפרי. הם היו כרוכים אחרי האחים לבית ברידג'ס, למרות שבינינו, אף אחת לא היתה בוחרת בבו על פני ג'ף. אף אחת.

אני נזכרת בברכה של לורי סינגר ואחרכך בזאת של סיביל ואז בא לי לראש סיפור של בננה יושימוטו, על ההיא שאחותה מתה וחזרה כרוח רפאים, לא ממש מטרידה, אבל גם לא לא מטרידה. רוחות רפאים כנראה מטרידות מעצם קיומן או אי קיומן.

בסיפור של בננה יושימוטו, הגיבורה הלכה בכל יום בקיץ לברכה לשחות. בהתחלה צלחה ברכה או שתיים ואחרכך התמכרה, כי זה מה ששחיה עושה והפכה שזופה ודקה ופריכה, לבושה בsundress תכולה או צהובה, ככה כל הקיץ, מאוהבת בדמותה הקיצית. אני לא זוכרת כמעט כלום מהסיפור הזה (זה לא נכון, אני כן), אבל מה שנתקע לי בראש ממנו הוא שמלות הקיץ הקלילות והשחיה המדיטטיבית. בקיץ שעבר שחיתי המון אבל לא לבשתי שמלות קיץ קלילות כי גופי לא נראה לי ראוי להן. השנה אשחה המון ואלבש כאלה בלי סוף. ורודות, תכולות, טאי-דאי, אולי אפילו צהובות.

הגוף שלי מתגעגע לשחיה. לא, לא, נתחיל מזה שאני שחיינית איומה. אני ממציאה לעצמי סיפור על השיזוף המושלם, הכתפיים המדויקות ועצמות הבריח הבולטות, על שרירים בגב ועל ירכיים שלא מתעייפות ותוך כדי סיפור אני מלגלגת על עצמי הקצרה והדחוסה שלא יודעת לחתור בחן ומים נכנסים לה לאף תדיר כי גם לנשום כמו שצריך היא לא יודעת. אני רואה את התנועות מלאות הביטחון, המפלחות את המים של השחיינים הטובים במסלול המהיר, הם באים לעבוד, אלה. חולפים על פני ושוב בזמן שאני מתברווזת לאטי במסלול הבינוני (כי בכל זאת, אני לא הולכת במים כמו הקשישות), הלוך ושוב והלוך ועוצרת ואז ושוב. בכל זאת, הגוף שלי מתגעגע לשחיה, לאשליה שאני משלה את עצמי לגבי היכולות הספורטיביות שלי ולהפתעה הכנה בכל פעם שאני עומדת במטרות הלא מאד מופרזות שלי.

זכרון – גיל 18, בברכה בקיבוץ, זה לילה באוקטובר וכבר קריר. אנחנו מתפשטים ונכנסים למים שחמימים יותר מהבחוץ הטלול. הגופים שלנו קרים וחמים וחלקים כמו צלופחים. רק התחלנו להיות ביחד וכל רגע מרגש אותנו. יש לו שיער יותר ארוך משלי והעיניים הכי כחולות בעולם, הוא לא מפסיק לדבר ואני לא לצחוק. מאחד הבתים מישהי צועקת 'שקט', אנחנו יוצאים נוטפי מים ומתפוצצים מצחוק. אני לובשת בוקסרס של בנים ואת הסוודר שלו בלי כלום מתחת, הוא מרכיב אותי על הרמה בדרך לחדר. למחרת אנחנו חוזרים לקחת את הבגדים שהשארנו על הדשא.

פנטזיה – אני בברכה של הוקני בלוס אנג'לס. הוא מצייר אותה מבחוץ (יכול להיות שהוא צועק לי לצאת מהמים השקטים שלו), השמיים כחולים-כחולים והמים גם ושמש חזקה אבל לא שורפת כי אם מחבקת. הציור שלו כולל כיסא נוח או מגבת פסים וכוס משקה קר. אחרכך הוא אומר לי: "למה שלא תבחרי לך ציור או שניים, אני יודע שאת אוהבת את הברכות שלי."

שיר, אי אפשר בלי, נכון?

מודעות פרסומת

6 responses to “ברכות

  • לי עברון-ועקנין

    היה לי מיוחד לקרוא כי לורי סינגר וסיביל שפרד שתיהן היו אהובותיי והסצנה בהצגת הקולנוע האחרונה הייתה מכוננת.
    בדיוק אני קוראת שירים על דימוי גוף ומה שכתבת על השחייה והפער בין הגוף המדומיין לאמיתי היה לי מובן וגם עצוב, אם כי אצלי דווקא שחייה או סתם להיות במים, כמו גם ריקוד, זה לעתים מפלט מהמקום הזה אל הגוף הפנימי, כלומר אל תחושת הנוכחות שבחיקה התמונות כבר לא חשובות.
    שיהיה קיץ נעים 🙂

    • yaelasya

      לורי סינגר היא לגמרי.
      הסצנה הזאת היא אחת האהובות עלי ובטח זאת שאני הכי אוהבת בסרט הזה.

      דווקא בזמן האחרון אני מאד בשלום בתוך גופי, מה שלא מונע ממני כמובן להמציא לעצמי המצאות, אבל זה חלק מהעניין כולו, הלא כן?
      איזה שירים?

  • מיכל

    יש בלורי משהו מסיביל ויש בסיביל משהו מהמלכה האם (דה וואן אנד אונלי ג'סיקה לאנג).

  • חבצלת

    ממליצה לך על שיטת השחייה של TI. אני לימדתי את עצמי איך לשחות מסרטונים ברשת, אבל יש גם מדריכים שמעבירים קורסים. הנה דוגמא: http://www.youtube.com/watch?v=rJpFVvho0o4

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: