קיבלתי מטארדיס יקירתי קומפלימנט ומשימה.

בחירת חמישה פוסטים שלי שאני אוהבת במיוחד ובחירת חמישה בלוגים שאני מקפידה לעקוב אחריהם ושאולי גם מי שקורא כאן ישמח בהם.

שלי

איך אני יכולה לבחור חמישה פוסטים? אני כותבת כבר שנים. ממש המון שנים. לפעמים אני חוזרת לאחור וקוראת את עצמי ותוהה לשניה וחצי מי זאת שם ואיך בדיוק היא קשורה אלי. אחרכך אני שמחה שאני כבר מישהי אחרת ושההיא קצת שם והרבה לא. אני מסמנת לעצמי לאן אני צומחת וכמה שההתבגרות עושה עמי חסד.

ובכל זאת, גם מהגלגול הקודם של הבלוג, גם מזה.

מכתב – עושה עיניים לג'רושה אבוט

פנטזיה/ זכרון – פוסט ישן ואהוב. תקופה אחרת, כאבים אחרים, לפעמים אני חושבת שבלוג הגרושים שלי היה צריך למאת כספר ניחומים לכל הנשים הנפרדות ואולי גם לכל הגברים הנפרדים.

עוד לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות – וגם קצת החלמה מרירה, שנה אחרי הגרושים

חכמת זן עאלק 

דירות ריקות

שלהן

ביסים – של הילה קריב. אנחנו חברות הרבה שנים ולא מכירות כלל. בצק השמרים כמעט חסר השומן שלי הפך לאחד הבסט-סלרים אצלה בבלוג, אבל לא בגללו ואפילו לא בגלל הצילומים הקליפורניים הנפלאים שלה. בגלל שהיא מהאנשים שעובר קור בין הלב שלי ובין הלב שלהם ובגלל שאם יש מישהי שאני משתוקקת שתאכיל אותי זאת היא.

הריאליסט של אסף חנוכה- פיסות פיסות וכל אחת מתבוננת וגם נמצאת פנימה ומוחצת קצת (ולפעמים הרבה), את הבפנוכו.

אביבית משמרי – כן, כן, תקראו את הספר שלה, שהוא חריף, עמוס ומטורלל (ומתולתל), ממש כמוה, אחרכך חזרו לאחור בפוסטים שלה, החלומיים, המצחיקים, עמוסי המלל ומכווני החודים. היא כותבת כלכך, אבל כלכך טוב שזאת ממש חוצפה ועונג.

משרד האות המתה – היה לה בלוג אחד ואחרכך אחד אחר ואחרכך.. בכל פעם שהיא הופכת מזוהה מדי או ממצה בית, היא עוברת הלאה ולא משאירה אחריה סימנים, אלא אם מישהו מוצא במקרה. היא כל כך נבונה, אישית ופוליטית, רגשית ואינטלקטואלית והכל מעורבב וחושי אצלה. והיא יקרה ללבי מאד ועכשיו אני מגלה אותה כמו סוד שמור למי שמבין באמת.

ליליקה האהובה – שכל מילה שלה היא קסם קט. רומנטיקנית-חיישנית, מלצרית  על סקטים, רקדנית בטן, מתרגמת וכותבת. נבלולית מלאת כישורים וכשרונות וגם יפה, חצופה שכמותה.

 

 

 

מודעות פרסומת

8 responses to “

  • לי עברון-ועקנין

    עשית לי את היום. אני הולכת להוציא את הסקטים מהבוידעם 🙂
    חיבוק וליטוף ואני מלשינה עכשיו שאת בעצמך יפה נורא.

  • avivitmishmari

    תודה רבה על ההמלצה, מתוקתי 🙂 גם אני מצדי שומרת לך אמונים שנים רבות, עוד מפלטפורמות בלוגים אחרות והרכבים משפחתיים אחרים (של שתינו).
    אגב, את אחד הפוסטים הישנים שלך לא אשכח (ולא אסלח): מתכון לעוגת שמרים, עם ההמלצה לאכול אותה ושכמותה בשישי אחר הצהריים. כל כך יפה תיארת שם את השלווה המשפחתית של יום שישי וכוס התה וניחוחות האפייה. עכשיו, אני לא ממש אופה עם שמרים, וכבר שנים לא מצליחה לנוח באמת בשישי (מעניין למה), אבל התיאור הזה הפך לפנטזיה נהדרת שנשבעתי להגשים פעם. אמשיך לעדכן.

    • yaelasya

      גם אני כבר לא, שמרים (כי אף אחד לא אוכל אותם). מאידך, לרכך את העתיד – זה זמני, הם גדלים ופתאם לא מעירים אותך בשבת בבוקר (ומוציאים את הכלבה בעצמם!) ומרשים לך לנמנם בשישי בצהריים בלי 'אמא, אמא,' כל דקה וחצי. ויותר מזה, זה קורה הרבה יותר מהר ממה שתצפי (אבל תתרגלי מהר מאד).

  • chellig

    קבלת ת'משימה ממני, בדרך עקיפה 🙂
    אבל זו בדיוק מה שרציתי, לגלות בלוגים חדשים,
    תודה על אלה שבחרת.

    • yaelasya

      שמחתי מאד לקבל משימה עקיפה (פעם בפלטפורמות אחרות היו המון כאלה).
      כולם כאלה שאני אוהבת (ואני אוהבת מלל רב).

  • עדי

    הפרויקט הזה תענוג. היה נעים לגלות בלוגים שאני לא מכירה וגם לקרוא אותך מפעם שוב.
    אני מזדהה הרבה – גם אני קוראת לפעמים אחורה וקצת נבוכה שזו אני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: