ספרים לחופשה מוצלחת

בכל קיץ יש לי חודש חופשי מעבודה. הילדים מחלקים את זמנם בין האינדיאני וביני, ובאופן כללי יש לי פנאי.

קריאת הקיץ שלי כוללת מאז ומעולם הרבה מאד פנטזיה וקלילונים מסוגים שונים. זה לא הזמן לשקוע בוולף הול. בדרך כלל אני קוראת כל כך הרבה ספרות גרועה ומוחי קורס תחת מפולת המלל הנבוב שאנשים מפרסמים, שכשיוצא לי להתקל בפנינה קטנה, אני שמחה.

מה צריך להיות בהן בפניני הקלילונים שיהפוך אותם למשהו ששווה להמליץ עליו –

הסבלנות שלי קצרה עד בלתי קיימת אל כותבים שאין להם מושג מה הם רוצים. ליותר מדי כותבים יש הברקה, רעיון מדליק, הם מתחילים בהתלהבות ולכמה רגעים (שליש ספר? חצי?), ישנה הרגשה שזה ממש זה. לרוב הוא מתחיל לדעוך, להתפזר, להמציא, לאבד אמינות, ולהגמר במין DXM שלא ברור מה הוא עושה שם. אני רוצה רעיון וביצוע מהודקים, לא קוריוז. זה לא יותר מדי לבקש מכל ספר שהוא, בטח לא קלילון רומנטי שיש בו מהנוסחתיות.

אני דורשת חמלה וחיבה שבאות מהלב – בעצם, אני דורשת שלכותב יהיה לב. אם לכותב לא אכפת מהדמויות שלו, הוא לא מבין אותן ומאכיל אותן מרורים לא מוצדקים לשוא, אני לא צריכה לסבול את זה. הן יכולות לאכול מרורים, זה לא שהכל צריך להיות האפי-האפי, אבל כותב חייב לרצות בשביל הדמויות שלו, ממש לרצות, כדי שגם אם לא הולך להן כלום, התקווה שלו תחזיק אותן.

דמויות עגולות – יש אינספור ספרים שאני קוראת להם ספרי "she frowns", כי בכל משפט שני הגיבורה מכווצת את מצחה בתנועה שאמורה להביע כל דבר שהכותב (בדרך כלל כותבת בספרים מהסוג הזה), לא יודע להביע בצורה אחרת. וול, יש עוד כמה דרכים להביע רגש, תהיה או מחשבה שעולה במוחה הרגיש של הגיבורה. לא, להשתמש באיזשהו משפט משיר של ג'ון דאן, לא מראה על עומקה הרוחני או הרגשי של הדמות.

הכי חשוב – אל תשעממו.

המון זבל עובר במערכת שלי, לפעמים אני עוזבת אותו בשאט נפש (בקרוב על קלילוני נוער נחותים), הרבה מדי פעמים אני ממשיכה לקרא ספרים שהם אוויליים במקרה הטוב וממש אומללים במקרה הרע, רק כי אני מחכה שיקרה בהם משהו. השנה קראתי כל כך הרבה לא, אבל לשמחתי קראתי גם כמה וכמה שהם לגמרי כן – אלה שאוהב להמליץ עליהם, שאשמח לשמוע מה חשבו עליהם, שגם אם הם לא 'ספרות גדולה', יש בהם נקודות קטנות של ברק פנינים וקסם שעושים את הקריאה שווה משהו כי מה שנשאר נצבר בין הגרוטאות בקרקעית האגם של הזכרון.

 

והנה המלצה על שלושה קלילונים כלל לא קלאסיים ויש שיאמרו שכלל לא קלילונים:

the family fang , מפגש עם חוליית הבריונים , עלילת הנישואים

שלושת הספרים עוסקים בהתבגרות. שלושתם שנונים ומניפולטיביים וצוחקים בה בעת על הדמויות ועל הקוראים ועושים זאת בחן רב ולאו דווקא מתוך נבזות.  בשלושתם יש מין האינדי באקסצנטריות של הדמויות וההתרחשויות. שלושתם קלים לקריאה עד שאפשר לטעות ולחשוב אותם לשטחיים או סתמיים ושלושתם רחוקים מזה. אבל מה שבאמת אהבתי, היא העובדה שבשלושתם יש ידיעה ברורה, גם אם תוך כדי הקריאה הדברים מעורפלים, שהסוף יהיה טוב. אולי עכשיו הדמות סובלת, קשה לה והמהות של כל זה לא ברורה לה, אבל פעם, אחרי שהכריכה תסגר והדמות תיוותר אבודה בלימבו שאליו מתנקזות הדמויות בספרים, היא תמצא את מקומה והוא יהיה בסדר גמור. אולי לא בגן העדן, אבל היא תחיה ואפילו בטוב. קצת כמו בסרטים של ווס אנדרסון, גם אם המשפחה לא תפקודית כלל, האמא נעלמת, מישהו נפגע ומישהו אחר מת, יש איזשהי הבנה של הגבולות האנושיים ושל הגמישות שכלולה בהם וזה בסדר. הכל בסדר.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

9 responses to “ספרים לחופשה מוצלחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: