הכוכב בשמיים של מישהו אחר

לפני כמה זמן כתבתי את הפוסט הזה על הנפילה מחוץ לאהבה, כמה היא זריזה וחותכת ואין בה כל סנטימנט. אבל מה על האהבות המסובכות, אלה שאנחנו מסבכים במו לבבותנו. מה על אלה שלא אנחנו נופלים בהן מחוץ לאהבה, אלא מגרשים אותנו מתוכה בבושת פנים. האהבות הלא סגורות, אלה שיוצרות אקסים מיתולוגיים בשנות העשרים ושברונות לב שנמשכים בפלאשים חוזרים שנים על שנים, גם כשלא נכיר את מושא האהבה אם נפגוש בו ברחוב (כן, בטח).

גדלתי בהרגשה שסיפורי אהבה חייבים להיות אפיים והתאמצתי בכל דרך להפוך את רומני ההתבגרות שלי לכאלה. לצערי, הצלחתי טוב מדי. לכן מה רבה היתה התדהמה כשגיליתי שיש סביבי נשים שמסוגלות לנפנף את שברונות הלב, או לפחות לא לתת להם להשתלט להן על החיים כליל.

אחת סיפרה על הבחור ששבר לה את הלב ורצה לפגוש אותה אחרכך כדי לשמוע ממנה שזה בסדר ושהיא מבינה אותו. "מה פתאם," היא אמרה, "שאתן לו להרגיש שהוא גם שבר לי את הלב ושבסופו של דבר אני מסכימה לו לעולל לי כזה דבר?" אחת סיפרה על ההוא שהיה כלכך רגיש כל הזמן לעצמו ורק לעצמו, ושהיא גמרה לשחק פלורנס ולפמפר לו את נפש האמן המיוסרת כבר מזמן, שליבה השבור כבודו במקומו, אבל השכל שלה לא נשבר יחד איתו. אחת התרעמה על ההוא שחשב שאם הוא רוצה היא חייבת להיות מוחמאת כלכך שמיד עליה לזרוק עצמה לזרועותיו עד הפעם הבאה שלא ירצה בה שוב.

אני זוכרת כמה זה הפתיע אותי, הרעיון המלהיב שאפשר להמנע מלשחק לידיים של אביוז. שלא חייבים להכנס לפינות הסמרטוטיות האלה, שבהן את רוצה לשמוע משהו – שהוא יודע שהוא פגע בך אבל בייבי, הוא ראה את האור ומעכשיו זה יהיה אחרת. שנכון, הוא הבנזונה של החיים שלך, אבל את האישה של החיים שלו, תאמרי תודה על חסדים קטנים.

ברגע מסוים, אני חושבת שזה בא עם הגיל? או עם חוסר הסבלנות לתחזק יסורי גוף ונפש, היחסים הלא סגורים האלה מאבדים מטעמם, מכובד המשקל הרגשי עליהם. הם הופכים ללא מעניינים. יכול להיות שאותם גברי אלפא, שקטים ומהורהרים, מיסתוריים ובלתי נגישים יהיו כוכבים בשמיים של מישהי אחרת, אבל זה כבר לא המשחק שלי. כמו מישהו שמחליט לשבור את הכלים ולא להשתתף יותר. העדיפות היא להיות כוכב בשמיים שלי בלי שום צורך להסתמך או לשאוף לאורו של מישהו שאין לו באמת מה לתת לי. שכל מה שאקבל ממנו לא יהיה זה. אין לי זמן ופניות לדאוג לכוכבות של איזשהו אקס בשמיים של מי שזאת לא תהיה.

יכול להיות שהייתי רוצה רומן אפי עם סוף טוב לנצח, כנראה שכוחם של אלה מוגבל עד לא כלכך חשוב. בסוף, אנחנו מוצאים את עצמנו מאזינים לרוק של אדי וודר לבני ארבעים פלוס ומחייכים אחד לשני מעל השוט הכמה וכמה שלנו בידיעה. אנחנו בית אבל חדרים שונים.

מודעות פרסומת

8 responses to “הכוכב בשמיים של מישהו אחר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: