הדברים הקטנים – 1

ידיים לדוגמה

לכל הנשים במשפחה שלי יש ידיים קטנות. יש לי חברה שתמיד כשאנחנו נפגשות היא לא מפסיקה לצחוק מגודל הידיים שלי (וגם הרגליים), כי הן כלכך קטנות. הן לא יפות, אין לי אצבעות דקיקות ועדינות, אלא דוביות וחזקות – ידיים של אופה קטנה שיודעת לעבד בכרית כף היד בצק שמרים באותה קלות שהיא יודעת ליצור עוגיות, לזלף ולקפל. הידיים שלי זוכרות לבד ואני מעריכה אותן על הזכרון שטבוע בהן. אני חוזרת לאפות עכשיו. לא הרבה. הידיים שלי יודעות לבד מה צריך לעשות, המוח לא מתערב. קסם שקורה מעצמו כי הן עושות לבד.

קיבלתי את גודל הידיים ואת הזכרון שטבוע בהן מאמא. את המגע שלהן קיבלתי מאבא. לאבא שלי יש מגע מיטיב בידיים, מרגיע, מנחם, מרפא, מרפה. המון ממים. גם בידיים שלי יש את היכולת הזאת. היכולת לעטוף את הלחיים של רו בעדיני-עדינות בדיוק ברגע שבו הוא נואש וזועם ולהשקיט את הבערה הפנימית שלו שמאיימת להתפרץ אל תוך רוגע מרפה. או הכלבה הגדולה והאבודה שהיד שלי על הראש שלה ביחד עם כמה מילים נותנות לה מקום ומושיבות אותה לרגליי. או כף יד בטוחה בין השכמות של מישהו שזקוק ברגע נכון. רוב הזמן אני לא מחשיבה את עצמי כאדם טוב במיוחד, בטח שלא טיפולי (למרות שאני צופה גיחוכים בקהל), הידיים שלי עושות את העבודה במקומי, הן יודעות לבד. אני יכולה לדעת על מי שעומד מולי כלכך הרבה דברים ממגע. אני לא נגענית גדולה, לא אוהבת שנוגעים בי ולא אוהבת לגעת (חוץ מבמי ששלי), זה הכשרון הקטן שלי. בינתיים אני עושה את הדברים הרגילים, מגמישה בצק או בוחשת פטיסייר (נזכרת במשהו שכתבתי פעם: "אני מכינה פטיסייר צהוב מנוקד, בוחשת מדיטטיבית, העיניים שלי בתוך החלב שהולך ומסמיך עד לרגע המדויק שבו – פלולולו – עולים הגרגרים על פני החלב והקרם הופך עבה ומבריק. כמו הרגע של הריכוז המתוק והמשתוקק לפני אורגזמה, אני מחייכת לעצמי."), מלטפת ילדים ובעלי חיים, לומדת לאט לאט מגע חדש ונכון מסוג אחר. מרשה גם לעצמי להנגע.

הללי הוא דור שלישי למגע (אולי יותר? נראה לי שגם לסבתא היו ידיים כאלה), מתינוקות. ידיים יפות כמו של האינדיאני, עם צפרניים מושלמות ועדינות ארוכת אצבעות, אבל עם מגע כמו שלי. מגע מוכר, יבש ויציב, אף פעם לא דביקות או מזיעות. אני אוהבת לאחוז איתו ידיים, כאילו שאנחנו טוענים זה את זה, הוא מחפש אחרי היד שלי, אני אחרי שלו. מתווספת אצלו החיישנות שבאופיו העדין שלפעמים מרפרפת וחושנית מדי עבור ילד כלכך צעיר. הוא עוד ילמד מינונים, אני חושבת, הידיים שלו עוד ילמדו לדייק. להבין, כמו ששלי המנוסות מבינות לבד. האינדיאני אמר שהמגע של הללי מוגזם לו ואני חשבתי – זה הזכרון של המגע שמוגזם לו והתכווצתי כולי. אנחנו הנכונים, אני יודעת. הילד שלי ואני ומי שמהם קיבלנו את היכולת הזאת. אנחנו הנכונים. הדברים הקטנים כמו ידיים, כמו מגע.

מודעות פרסומת

6 responses to “הדברים הקטנים – 1

  • לי עברון-ועקנין

    אוי, זה קשה כשיש מישהו שאנחנו לא נכונים לו. אבל המגע המיטיב זו מתנה גדולה נהדרת לשני הצדדים. ואני מזדהה עם ההיטענות ההדדית, הדרי, כמה שהיא קטנה, אני כבר מרגישה כל כך שיש לה את זה, לפעמים היא מניחה לי יד על הגב או על כף הרגל ואני מרגישה שהיא ממש מטפלת בי :).

  • עדו (אולריך)

    ברור שאתם הנכונים.
    נכון שכשאת נוגעת במישהו, את מקבלת זיקוקים חזרה? מין תחושה כזו, כמו הסוכריות שבמקל-סבא, צבעוניות וקטנות, כשהן נשפכות לפה.

    • yaelasya

      תלוי במי ומה יש בו.
      חברתי ג. אומרת שזה המרקם של מי שעומד מולה, אני לא יודעת אם מרקם, אבל איכות גופית.
      בילדים ובכלבים כן, אלה סוכריות סבא 🙂

  • Smadar Ben-tabou De-leon

    כל כך יפה ונוגע כתבת, וכל כך צובט הסוף. צובט לי שהאינדיאני אומר כך גם (הרבה) בגלל הללי. זה הבן שלו. אני רואה את ממיע בכולם, חוץ מהאחרון שהוא תמונת ראי שלי ואני אוהבת את כל החלקים שלהם, שלי ושלו. הוא צריך ללמוד לקבל גם מה שמוגזם לו, להרחיב את עצמו כדי לאפשר לילד להיות הוא. זה אחד הדברים הכי קשים בהורות. המילים שלך, אוי, המילים שלך…. אם המגע שלך כמו המילים שלך אז באמת בורכת. 🙂

    • yaelasya

      בסוף אנחנו מסכמים שאנחנו הורים נהדרים, שגם בנפרד, היחידה ההורית שלנו מתקיימת יחד.
      הוא מפצה על הדברים שאני פחות חזקה בהם ואני מפצה על הלקויות שלו. שום דבר לא יהיה מושלם אף פעם, אבל הילדים ידעו שיש להם אותנו כל הזמן, תמיד ולכל צורך.
      הכי טוב שאנחנו יכולים, לא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: