יום האם

and in a kitchen in Kentucky she thinks she's Peter Pan and in the bottom of a concrete basement Robin flies again

רוב הזמן היא חושבת על מה שפעם היא אהבה לעשות. על החדוות שחמקו מידיה וחזרו חמדניות בחודשים האחרונים, גורמות לה לבחוש, להקציף וללוש בכרית כף היד החזקה שלה. לפעמים בכוונה היא עושה את עבודות הבית בעקבים גבוהים וטישירט צמודה, ממציאה לעצמה מילים משחקיות תוך כדי. כי היא כבר כמעט לא כותבת, רק מצחיקה את עצמה בלב. הסיפורים שלה התחברו – זה שקורה במציאות וזה שקורה בתוכה, הם קרובים מאי פעם, אבל הם גם הפכו להיות פרועים והמציאות שלה עולה על דמיונות השווא שבהם נהגה לבלות שנים שלמות.

הילדים שלה שוכבים איתה במיטה, מצידיה. שניהם מתגנבים בסביבות חמש בבוקר וגונבים לה את השינה, את השמיכה ואת הבקבוק החם. אחד מתחכך בזרוע ואומר – הרך שלך קריר ונעים. השני שותל נשיקה עם ריח פה נורא על הכתף המקועקעת. היא מספרת להם סיפור טפשי שמצחיק אותם נורא וקמה להכין קפה ולהניח לכל אחד פרוסת עוגת שיש שמנה ורכה על-יד השוקו שלו. במקלחת היא עומדת שעה מתחת למים רותחים נותנת להם לשטוף לה את הראש חזק-חזק מתעלמת מהצעקות של הילדים או מהשאלות האקוטיות שלהם ממש כרגע (למה תמיד את מתקלחת בחושך? את לא פוחדת?), לפעמים היא כורעת מחבקת את הברכיים ונותנת לזרם על הגב ולתוך החריציה ואין לה כלום בראש. כלום.

I'd kill a dragon for you

היא לא רואה את הילדים היום, הם אצל ההורה השני. איתו היא מנהלת מערכת יחסים ידידותית במידה, לפעמים הם מרחרחים זה את זה מעל אלכוהול כזה או אחר ומשחקים פנטזיה רומנטית. יש מישהו אחר שלומד לדבר באותה שפה שלה, שמלמד אותה לדבר בשפה שלו, שנותן לה להבין שהאש שהיא יורקת לא מפחידה אותו והחשמל בידיים שלה לא הרסני אלא מרפא. בלילות שהיא איתו היא לובשת את גלימת גיבורת-העל השבירה, הבלתי מנוצחת שלה ואוספת את השיער קריר ומאורגן עם מבט ספרני בעיניים, proper and prim but she goes commando.

she's a silver lininig lone ranger riding through an open space

ביום המשפחה הם מקבלים תעודות. לארוחת צהריים יש גלידה תות, גלגלי עוגיות שוקולד-צ'אנקס ענקיים נשיקות ומסיבת ריקודים עם הגורילז והארקטיק מאנקיז. הם רוצים רק את הגודיז. אחד רוקד איתה, הוא גבעול קרקסי שדומה מדי לאביו, השני נוזף בה להפסיק לשיר ולרקוד – "אני מכיר אותך בעל-פה," הוא אומר. "אתה אפילו לא מתחיל להכיר אותי פשפש מרזבים," היא חורצת לשון, מסחררת את אחיו סביב-סביב.

בערב, כשהיא נכנסת אליהם לחדר, לבושה חצאית ארוכה וחולצה מהוגנת עם כפתור אחד פתוח מדי מתחת למעיל עור, השיער שלה פזור ולא מסורק ומעל החימומיה שפולטת רוח חמה הוא מעופף סביב פניה. הגבעול מרים את ראשו מחוברת הקומיקס שהוא קורא, סוקר אותה בone over מעריך שכבר אינו לגמרי ילדי ואומר: "את כלכך יפה אמא, עם השיער הארוך שלך מתנופף ככה והעיר מתפוצצת מאחורייך."

מודעות פרסומת

3 responses to “יום האם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: