הדברים הקטנים 3. – שקט נפשי

לפני הרבה מאד שנים הייתי בת-גע.
זה היה אי שם בקיבוץ בערבה, גרעין של ילדי שמנת מהמרכז לאחד הקיבוצים המפונקים בארץ. כך וכך בנים, רק ארבע בנות. רוב הזמן היינו ארבעתנו זו בתחת של זו רועשות ומתישות. חברות הכי טובות מכורח ומרצון וגם מלאות כעס ותעובים קטנים כמו שרק בנות שמונה-עשרה יכולות להיות. פולשות לארונות, לספרים, לחיים זו של זו ומחלקות בנדיבות לא אכפתית רגשות אינטימיים, סיפורים אישיים מדי ובחורים, גם כאלה שליבנו התנפץ בגינם לרסיסים.

ספק זכרון – הנה הן חוזרות מהברכה חומות-אדומות. מכסות עיניים ברייבאן דקי מסגרת כמו של הבנים מהסיירת. חזיית בקיני, בוקסרז צבעוניים משמשים מכנסיים. יחפות וקהות, המדרכות הלוהטות לא שורפות תחת כפות הרגליים הקשוחות שגידלו לעצמן. בשתיים וחצי בדיוק הן מתייצבות במועדון החברים. כבר מלא לגמרי אבל הן יודעות שמיד יימצא להן מקום. הן מסובבות ראשים והן אוהבות את זה. לנמוכה יש מיני כחול עם נקודות לבנות, הגבוהה הרזה לובשת טי-שירט לבנה שבקושי מכסה וטייצ אפור. הבלונדינית בחולצת משבצות אדום-שחור של החבר, וארוכת השיער בג'ינס כל כך צמוד שאי אפשר לתאר איך בחום הלוהט של הערבה מישהי יכולה להעלות בדעתה ללבוש אותם. על הרגליים קונברס או פליפ-פלופס.  על השולחן לידן ערימה של מגזינים, ה'ווגים' וה'אלים'. השנה היא 1991, הנמוכה מתה על הלנה, הגבוהה על נעמי, הבלונדינית על לינדה וארוכת השיער על כריסטי. קייט מוס לא בצבצה עדיין בפרסומת של קלווין קליין והפכה את העולם על פיו. הן ניסו כבר את כל הפרצופים ב-freedom של ג'ורג' מייקל ומתאמנות בתנועות ריקוד נונשלנט שאותן יבחנו על עיני הבחורים הרעבות בדיסקו של הקיבוץ בערב שבת. ארוכת השיער מזנבת ב-Elle של החודש. ניקי טיילר מדגמנת בגדי ים ועוד אחת, חדשה וצהובה, קלאודיה שיפר.  (ממדור שכתבתי פעם, לפני שנים. מביך וחמוד באותה מידה).

אני נוטה לחשוב שבשנות הגרעין בקיבוץ, למדתי כל מה שאני לא רוצה להיות. פגשתי את כל האנשים שאני לא רוצה בחיים שלי וחוויתי את אוסף החוויות הכי טראומטי שאפשר. האינדיאני תמיד שאל אותי – מה עשו לך שם ששנים אחרי את לא מסוגלת לדבר על המקום הזה? אבל זאת אני שעשיתי, בשתי ידי ובמו פי ההרסני. לא נשארתי בקשר עם אף אחד מחברי הגרעין שלי, לא חזרתי מעולם לקיבוץ, המשכתי לחלום חלומות נוראיים על התקופה ההיא. לזכרון יכול לקרות אחד משניים עם השנים – הוא יכול לדהות ולהתמסמס ולא לעניין עוד. הוא יכול לקבל מימדים מיתיים שאין בינם ובין המציאות אלא קשר רופף. יש לי יכולת מופלאה לשמוט חובות, אני לא נוטרת ולא אכפת לי וברגע אחד הפסקתי לענות את עצמי (מאוחר מדי ובכל זאת). זה היה כשהנמוכה ואני חזרנו להיות בקשר ואני הבנתי שלכל אחת יש התיקים שלה והחיים שלה ומה שהיא עושה בהם כרגע הוא שנחשב. והו, כמה שההיא מצוינת בחיים התפורים למידותיה שהיא ארגנה לעצמה, מה צריך יותר מזה בעצם וכמה נהדר לבדוק אותה מרחוק ולשמוח בשמחתה. כמה שקט ברור ומובנה נכנס למערכת באחת. על הגבוהה הרזה אני יודעת אבל לא באמת מעוניינת, והבלונדה אהובתי מתה מזמן.

חזרתי ליומנים שלי מאז והזדעזעתי מהאלימות המתרברבת שמצאתי בהם. אוי. אני מעדיפה לחשוב עלינו שוכבות על סדין צבעוני על הדשא מול דירת החיילים שלנו, מלטפות אחד משלל החתולים שנכרכו אחרינו, מכרסמות (קרקרים וגבינה, קוקו-פופס, תותים וקצפת, עוגיות, טוסטים.. נדמה לי שלא הפסקנו לכרסם שלוש שנים), ומלהגות על דברים חשובים ולא חשובים בכלל. עוברות מויכוח סוער ועוקצני (עד היום אני אוהבת לומר – אוף, אין לי כח שתכעסו עלי עכשיו), לחיבובים ומשמושי אגו בלתי נגמרים. חולקות את הסודות הכי סודיים ויודעות שבאותה שניה הם חולקו לארבעה חלקים שווים. השמיים בערבה יפים מכל, ושמש מרס חמה ונדיבה ועדיין לא מייבשת ומעיקה כמו בקיץ. אנחנו נשארות בנות שמונה-עשרה שזופות מדי, בבוקסרז וגופיות, מקשיבות לנקמת הטרקטור או לREM שבחורים מסובבים את ראשם אחריהן והן כאילו לא שמות לב.

ספק זכרון מחודש מרס בערבה (גנבה רמאית מפוסט ישן) – טיול לכסוי, לדיונות. שלוש בנות-גע בשל"ת ושני בני-קיבוץ, משוחררים טריים, בג'יפ. הימים חמימים, אחר-צהריימים של שמש מרס נעימה. לכמה שעות אנחנו חוזרים להיות ילדים צוחקים מתנועת-הנוער בגופיות עבודה ומשקפי רייבאן. מחפשים עקבות של בעלי-חיים בחול, מתגלגלים למטה ומטפסים שוב למעלה ושוב, כולנו חברים סופר-דופר. זה שנראה כמו דוד-ירח-בשמיים-לא-עצם-את-העיניים, מצלם אותנו משתזפות. הוא מקניט אותי על הגודל של התחת, אני אותו בחזרה על הגודל של האף. הזרועות שלנו חמות מהשמש, צמודות זו לזו והוא לא מזיז את שלו, גם אני לא את שלי. בערב, אחרי מקלחת ובגדים אחרים הוא דופק אצלנו בדלת, שואל אם מתחשק לי טיול לילה מדברי. הרחק מעבר למטעי המנגו אנחנו מפחידים שועל.

שיר לשניים במרס – כי זה שיר מרחיב לב ונפש וכה נכון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: