גלחום אביבי

אומרים שיש גלחום אביבי או שלפחות היה כזה אבל את יודעת אחרת. לא יהיה לך חם לעולם. לעולם.

לילה – החלומות שמתקיפים אותך עוסקים במזון או במלחמות נוראות. מעברי סופרמרקט עמוסים בקופסאות, את אומרת לילדים לאסוף מכל הבא ליד כי זאת כנראה מלחמה, או איום מלחמה. בחלומות הבאים יש מלחמה אמיתית, אפוקליפסה עכשיו, גרפית בצורה מחרידה ממש, בחצר האחורית שלך. את מעדיפה שהילדים לא יהיו בחלום הזה, והם באמת מפנים את עצמם בנימוס לחלום אחר. את במוזיאון המלכה במדריד מול הגרניקה יחד עם אלכס אנסקי, הוא מסביר בקול עמוק ורדיופוני  ואת כבר יודעת הכל ולא מעוניינת באמת לראות ולדעת אבל לא מסוגלת להפסיק לבהות בזרועות הענקיות ובסוס. אחרכך זאת עבודה בממתקאות, גושי מרשמלו צבעוניים, סוכריות על מקל, תולעי גומי, הכל מסודר יפה-יפה עד שהמלחמה נשכחת. את נדחפת אל הגוף שישן לצידך, קוברת את הראש בחזה. הגאוותנית הסמויה שבך נמסה כשהוא לוחש מתוך שינה 'you have such a small frame', ומהדק זרועות מקועקעות סביבך.

בוקר – קר לך בגב, את מרגישה את העצמות שלך מבפנים – קוים של קור מתחת לבשר. גם כפות הרגליים שלך קפואות, את גורבת שני זוגות גרביים זה על זה ודוחפת למגפיים מרופדים. את מוצאת נתח זנגביל ופלח לימון שנותרו בספל התה מאתמול בערב, את מוזגת עליהם דיאט קולה ומחליטה שזה יהיה משקה הקיץ המזוהה שלך השנה. ההחלטה נזנחת ונשמטת לתהום ההחלטות הדקורטיביות האחרות שלך ברגע שאת שוטפת כלים (במים חמים כמובן).

צהריים – שמלת הכותנה הספרנית המהוגנת שלך מתאימה למזג אויר אביבי, את מרגישה צורך בגרבונים עבים, סוודר שמן וחותלות. את מתעלמת בחן מאלה שאינם יכולים לשאת את משחקי התלבושות שלך וחייבים להעיר הערות על איך שאת נראית. בינך לבין עצמך את תוהה – זה עוד במודה אנשים שלא מתעסקים בשלהם ומרגישים צורך לפלוש לביגוד, למזון או למנהגים הפרטיים של מישהו אחר. אבל כשהמורה האהובה, מאירת העיניים בחדר המורים קולעת בשאלה: "מי את כשאת לובשת את השמלה הזאת?" את חושבת – אה. בדיוק. את יושבת באוטו הישן בחלונות מוגפים ומרגישה שהחממה שיצרת במו עצמך מיטיבה עם גופך. לא בא לך לזוז, אולי רק כדי להתכרבל במושב הנהגת, לעצום עיניים ולנמנם קצת בתוך החמימות השמשית שחודרת מבעד לשמשות. הילדים אומרים שחם טילים, את לא מבינה על מה הם מדברים.

ערב – הסינוסים כואבים לך. כל שאת יכולה לחשוב עליו הוא תצורות שונות של תפוחי אדמה מנחמים -פירה קטיפתי עמוס חמאה, ניוקי עננים או סתם תפוח אדמה אפוי בתנור מומלח בעדינות ומקושט בחתיכת ברי, ואת אפילו לא משוגעת על תפוחי אדמה. את עושה את מה שאת יודעת, מרתיחה את העצמות הקפואות באמבטיה מוקצפת, עוצמת עיניים ושוקעת בה עד האזניים מאזינה לקולות המרוחקים של באי הבית. לפעמים כשאת פוקחת עיניים, עומד מעלייך אחד הבנים ומסתכל בתמיהה מטה, אל אמא התמהונית ואומר דברמה. את מהנהנת כאילו ששמעת כל מילה, עונה משהו לא מחייב שיכול לעבור כתשובה מקובלת בהחלט למה שלא נאמר, עוצמת עיניים ושוקעת אל הקרקעית המרתיחה, שולחת דרך האף בועות קטנות אל פני המים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: