אני אוהבת רק מה שאני אוהבת – יומנים (2)

אבל גם יומנים יומיים.
רשימות קצרות או מקושקשות של כל מה שצריך להספיק (וכמו שלימדה אותי חברה לפני כמה שנים, לכתוב רשימות בדיעבד, של כל מה שהספקתי ולהביט אחורה בקריצה עצמית מרוצה מעצמה).
יומני נייר מתוארכים של moleskine, אדומים בדרך כלל, שבהם יש דף לכל יום ואפשר להגג בהם על מה שצריך ועל מה שהספקתי ועל מה שאין לי שום כונה להספיק.
יש שנים שאני שומרת את היומנים היומיים שלהן – כדי לזכור, כדי לשים לב להבא. כי התעצלתי להעביר את מיליון התזכורות/ ססמאות/ טלפונים רנדומליים שנרשמו/ מתכונים. בפעם האחרונה שעברתי דירה זרקתי כמעט הכל.
עוד כמה שנים ואזקק את הדיוק שאני עובדת עליו גם לזכרונות וכל אמצעי הנייר יהיו בטלים בששים כי לא אזדקק לאף זכרון. מצומצם ומרוכז. לא על הכיוון האלצהיימרי המבולבל והמתוסכל שמונע מאימה ודיסאוריינטציה, אלא נכון וטוב של רק מה שחשוב באמת. זן. כמו בסרט היפני ההוא after life, שבו גן העדן של כל אדם הוא זכרון אחד שאותו הוא בוחר והוא הופך לתודעה שלו. אני יודעת בדיוק איזה זכרון יהיה לי. ואולי זה תמיד זכרון של זכרון, זכרון של הרגשה.

שיר לאחד-עשר במרס
Look, a golden winged ship is passing my way
And it really didn't have to stop it just kept on going

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: