אני אוהבת רק מה שאני אוהבת – ילדים (2)

אם הבכור הוא לבי הצעיר הוא הנפש שלי.
הבמבי הבכור מפעיל אותי רגשית. אני לא יכולה לראות אותו כואב או פגוע, כשהוא שמח אני מאושרת וכשהוא רוצה משהו יש בי דחף לא נשלט לספק אותו מיידית ובלי שאלות. כי הוא כלכך צנוע ומכוון ויודע ולא דורש מה שהוא לא באמת צריך או רוצה. החיבוקים שלו ספורים ומעודנים ואני מוכנה להניח את הלחי שלי על הרכות המתוקה של שלו ולהשאר ככה. מגע חיישני ורך וספור.

אך גור הדרקונים הצעיר.. הו, גור הדרקונים הצעיר.
הוא יורק אש כדי לראות כמה רחוק היא מגיעה. הוא חובט בזנבו כדי לשמוע את החבטה ואם אפשר להרעיד תוך כדי תהליך את הארץ, מה טוב. הוא זועם בשביל להתרשם מקולו השואג (מקרקר more like it). הוא יצור קטן וחזק ויפה, עם עיני שוקולדה וחיוך הורס.
יש אמרה מטופשת שכל אחד מקבל מה שהוא יכול להתמודד איתו (בהורות, אנחנו יודעים כבר, אנחנו מתמודדים עם מה שבא כמיטב יכולתנו. לפעמים בחריקת שיניים ובזעם. לפעמים ממציאים לעצמנו איזשהו תרוץ כדי לרכך את החבטות שאנחנו סופגים תוך כדי). אני תמיד צוחקת שלשמחתי לא קיבלתי הפרעות קשב שהיו מוציאות אותי מדעתי, במקומן זכיתי ברגישות תחושתית ובבעיות בויסות הרגשי שיכולות להוציא זן-מאסטר משלוותו (אבל לא אותי). תמונת מראה מוקצנת שלי כילדה, ולפעמים גם שלי כבוגרת.
זכיתי בזה שיודע לנסח בבהירות ממוקדת גווני גוונים רגשיים מגיל צעיר. בזה שאף פעם לא ברור מה הטריגר שיהפוך אותו או יישר אותו בחזרה ושאין ברירה אלא לנסות בכל פעם שיטה אחרת כדי לעבור את היום בשופי.

במשפחת ברי, ב"מלון ניו-המפשייר," האהוב עלי מכל ספריו של ג'ון אירווינג, האחים נוהגים לומר זה לזה "המשך לחלוף על פני החלונות הפתוחים."
זאת המלצה לחיים טובים, להתעלם מהפיתוי שיש בהרס העצמי ובסטיות הקטנות (והגדולות), בחיים.
לפעמים גם ילד בן תשע צריך ללמוד לחלוף על פני החלונות הפתוחים כעצה מועילה לחיים. ילד כמו רו, מבין בדיוק את הכוונה ויודע להסביר למה זה ממש קשה לחלוף על פניהם כשהם מפתים כלכך על השמש והשמיים הכחולים שמסתכלים ישר אליו.

אף אחד לא לימד אותי מעולם כלכך הרבה על עצמי כמו הילד הזה. שמחת אמת, חדות תפיסה, חריפות שכל, דיוק ישר לנקודה.
אני מחכה לעידון שיבוא, לשלב שבו גור הדרקונים בן החמשעשרה או הששעשרה (הוא עוד יבוא לישון אתי במיטה בגיל הזה?) יתעדן וימצא את נקודות האיזון שלו. אני משתוקקת להכיר את הגבר שהוא יהיה, אבל עוד לא, שישאר ככה עוד איזה זמן.

הכי יפה לסוף החודש

מודעות פרסומת

4 responses to “אני אוהבת רק מה שאני אוהבת – ילדים (2)

  • meravguri

    אני מתה, פשוט מתה על האימהות שלך, על דקות האבחנה שלך, על המילים שאת משתמשת בהן (חיישני. כמה זמן לא שמעתי את המילה הזו), על הרגש שעולה מהמילים הללו. אשרייך ו
    אשרי דרקונייך.

  • לוסי

    הכתיבה שלך תמיד נהדרת, אבל קסם מיוחד שורה על הרשימות בהן את כותבת על הילדים שלך. איזה כיף להם, שיש להם אמא רגישה, יודעת-ראות ויודעת-כתוב את כל הנימים העדינים של הנפש.

    (כשאני קוראת אותך, אני רוצה להיות אמא)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: